הערב יורד, ומקום מגורי משתנה (4, 4)

זהו, נמאס לי מבלוגספוט. אני עובר דירה.
ניסיתי להעביר את כל הרשומות דרך כלי ה"יבוא" של וורדפרס, ונראה שהצלחתי, אבל אני בטוח שדברים מסוימים נעלמו (אמבדד וידאו, למשל). אבל לא נורא.
מה שחשוב (לי) זה שעכשיו אני בוורדפרס, ואפשר להגיב בצורה נורמלית.
אז נתראה שם, ובמילים: http://tartei.wordpress.com. אנא, עדכנו את הקישורים שלכם.
זה אומר שעוד מעט אני אמחק את הבלוג הזה.

למה לא לילה? משום שמזל נפל בצום (מ) (3, 5)

אני בוודאי לא הראשון שאומר את זה, אבל יום כיפור הופך לאחד ה"חגים" המהנים ביותר.
זהו באמת היום המשפחתי ביותר, במובן הגרעיני של המילה. אתה שוהה יום שלם עם הקרובים אליך ביותר. אתה לא "עושה את החג" אצל אלה או אצל ההם - אתה נשאר בבית. מקסימום, אתה הולך ברגל לקרובים.
אתה מבלה עם הילדים בחוץ; אתה יכול לתת לצוציק לרכוב על האופניים מבלי לחשוש מכלי רכב (רק למה אנשים לחוצים לצאת לכביש בדיוק כשמופיע הכוכב השלישי? אי אפשר למשוך את זה עוד קצת?). אגב, אם לא היינו עוברים לשעון חורף היה עוד יותר נחמד - עוד שעת אור ללכת ולרכוב על הכביש. עוד סיבה לדחות את שעון החורף לסוף אוקטובר.
לא צריך להכין ארוחות "סדר" - אוכלים אוכל רגיל. לא מדליקים נרות, לא שולחים משלוח מנות, לא יושבים בסוכה ולא אוכלים מצה, סופגניה, אוזן המן או מאכלי גבינה.
פשוט עינוי נפשות כיפי. גם הצוציק אמר את זה היום לפני שנפרדנו בגן: "אני רוצה עוד יום כיפור".
וסליחה מהמדהימה על שעות השינה...

מאד לא ארוך ולפי השמועה דומה לחרק (5)

מזה כחודש מופיעה בבלוג בקורת הספרים שלי ההודעה "Account Suspended". למעשה, ההודעה מופיעה עבור כל אתר הבלוגים www.bloguni.com. אשר על כן העברתי את הבלוג למיקום חדש ועדכנתי את הקישור משמאל. הקישור החדש הוא: http://mybookrevu.wordpress.com.

אם תחזיר לאבא אחרת, יהיה זה שיר מ"הכבש השישה עשר" (3, 3, 5)

באחד הימים לקחתי את בני לגנו החדש. אחת הגננות נגשה אליו עם סלסלת צדפים ושאלה אם הוא מכיר את הצדפים. הוא אמר שהוא שחק בהם כבר יום קודם, הוא מכיר אותם מצוין. יש אפילו אחד שאפשר לשמוע בו את הים. הוא חטט בסלסלה ומצא צדף קטן אחד, הצמיד אותו לאוזנו ואז העביר לגננת. "הנה," אמר, "זה הצדף הזה. תקשיבי, אפשר לשמוע את המציל."

אכזריות היא לאבד את מי שמתעד ויזואלית בן אדם? (3, 4)

קבלתי לינק לוידאו קצר, בן קצת יותר משש וחצי דקות, שכותרתו "כל האמצעים כשרים". זה מיד הזכיר לי, כמובן, את ההגדרה העתיקה: סוס, תרנגול, חמור; חתול, פרה, גמל; חזיר, כבשה, כלב (2, 7, 5). אבל זה לא קשור.

Powered By: VideoBuzz

הסרטון, מטעם בצלם, מספר כיצד מופקעות אדמות פרטיות של פלסטינים (ספציפית באיזור בלעין) לטובת בניית התנחלויות, תוך צפצוף בוטה על החוק. כמו סרטונים אחרים של בצלם, הדברים אינם מפתיעים וגם לא מזעזעים. כמו שכותב ג. אילן בבלוגו, האמת להמיתה, המדינה רוויה בשחיתויות, בחוסר מוסר, באפליה ובעבירות על החוק ללא מענה.

הבעיה של בצלם היא, שהארגון כנראה לא מבין שלישראלי הממוצע, אותו פלסטיני גזול הוא טרוריסט בפוטנציה, או אבא של כמה שאהדים-לעתיד. הישראלי הממוצע רואה את הפנים הכהים ואת השיניים השבורות ובעיני רוחו הוא כבר מדמיין חגורת נפץ סביב מותניו. הישראלי הממוצע שומע את השפה או את המבטא הערבי הכבד, ומיד רואה אותו רוקד על הגגות ב- 11 בספטמבר או כשאוטובוס מתפוצץ. הישראלי הממוצע שומע את הדברים ומפרש לעצמו - "האיש שקרן, כל מה שהוא רוצה זה לזרוק אותנו לים".

כמובן, אני מכליל באופן גס. אינני יודע אם קיים "ישראלי ממוצע" ואם כן, מי הוא. אני מבסס את דברי על שיחות בעבודה עם מספר אנשים, שלפי חתך סוציואקונומי היו אמורים להטות את הממוצע לכיוון השני. המילה גזענות לא גסה: יש אנשים שאומרים בלי בושה - "אני גזען. כשבאים להרוג אותך, אין לך ברירה אלא להיות גזען".

אז למי מכוונים הסרטונים של בצלם? נראה שהם מכוונים למשוכנעים. וההרגשה שלי היא, שחבל על הזמן ועל הכסף.

המשוררת אומרת: זז זה שאינו מתוק (4, 3)

אילו נעמי שמר הייתה חיה, היום, ה- 13 ביולי 2010, היא הייתה חוגגת את יום הולדתה ה- 80. בעיני זה ארוע ראוי לציון, ומסתבר שגם בעיני גוגל - העולמי, לא רק זה שמנותב באופן אוטומטי לגוגל ישראל. הלוגו שלהם היום הוא זה:

למי שמתקשה, מופיעות פה השורות הראשונות של השיר "אלף בית".

ומה שעוד מעניין הוא שבעמודים הראשיים של שלושה מאתרי החדשות הגדולים בישראל - ואיינט, אנרג'י ו-וואלה - לא טרחו לציין את העובדה הזו. מובן, החתונה הצפויה של יונית לוי ובן זוגה הרבה יותר מעניינת.

אליבא דמלכה, כל מה שאנחנו שומעים הוא תחנת שידור של ליידי? (4, 2, 2)

ג. אילן כתב בבלוגו, האמת להמיתה, בין השאר על ענייני רדיו מעצבנים. הנה שלוש נקודות נוספות:

• בעניין המבזקים - לא רק שאין בהם חדשות. השדרן החצוף פונה למרואיין, שעשוי להיות, נניח, שר הביטחון של מדינת ישראל, ומבקש "אנא השאר עמנו עד אחרי המבזק להמשך הראיון". כאילו לשר הביטחון אין מה לעשות אלא להמתין על הקו עד שיסתיים המבזק הקדוש. ולא זו בלבד, אלא שלפעמים לפני או אחרי המבזק יש "מספר הודעות", דהיינו תשדירי שירות (בתחנות מסוימות "אסורות פרסומות", כאילו תשדירי שירות אינם כאלה) או פרומואים לתוכניות אחרות בתחנה. והמרואיין צריך להמתין שגם אלה יסתיימו. איזו עזות מצח! במקום שר הביטחון הייתי טורק את השפופרת.
• אישית מציקה לי חוסר הרשמיות בראיונות. שדרן יקר, אתה מדבר עם שר הרווחה; אל תקרא לו "בוז'י", גם אם זה שם חיבה שהוא רגיל אליו. בראיון איתו בתוקף תפקידו, קרא לו "השר הרצוג". "בוז'י" תקרא לו, אולי, כשתראיין אותו בתוכנית אישית בנעלי בית.
• כשמביאים את דבריו של מישהו חשוב (בעברית) - די בדבריו, אין צורך לחזור עליהם - גם אם שיניתם מילה. בתחנה אחת זה נפוץ במיוחד:

שדרן: "שר הביטחון אמר שפעולת ההשתלטות על הספינה הטורקית הייתה הצלחה מסחררת".
(כאן משדרים הקלטה של שר הביטחון): "פעולת ההשתלטות של חיל הים על הספינה הטורקית היית הצלחה מסחררת ומוצלחת".

או שתאמרו מה הוא אמר, או שתשדרו את ההקלטה שלו. אין צורך בשניהם.

יוסף גרופי של כוורת (5, 4)

ובכן, היום הייתי ג'ירפת-על. לג'ירפת-על, כמו לשאר חיות העל, יש חרב חשמלית עם שלושה כפתורים, ויד אחורית שבאמצעותה לוחצים על הכפתורים. אגב, בתי הייתה גורילת-על, עם אותם אמצעים, אבל אם הופכים אותה מיד רואים שהיא דג-על. מובן שדג-על לא יכול לאחוז בחרב חשמלית - הרי אין לו ידיים - אבל אל דאגה! יש לו לשון חשמלית.
יצאנו לדרך, אנוכי ג'ירפת-העל, חמוש כאמור בחרב, ועצלן-העל. בדרך ראינו חבורת טי-רקסי-על, שגם להם חרבות חשמליות. בתחילה חשבנו שנאלץ להלחם בהם - וכמובן ננצח; אולם עד מהרה התברר שעצלן-העל דבר עם אותם טי-רקסים קודם לכן והם ידידינו. איזה מזל!
אלא שהטי-רקסים, כדרכם, רעבים. או, איזה יופי! בדיוק עבר בדרכנו עדר של זברות טעימות. הסתבר, שמספר הזברות בעדר שווה למספר הטי-רקסים, ועל-כן כל טי-רקס אכל זברה. הטי-רקסים שבעו, אבל אז נזכרנו שהזברות הם חברותינו. אין ברירה, נאלץ להמציא תרופה שתחזיר אותן לחיים. הנה, יש בידינו תרופה כזו, והיא אפילו טעימה. נהדר, הזברות בריאות ושלמות.
המממ.... הטי-רקסים עלולים להיות רעבים שוב.... נפנה את תשומת ליבם לעדר ההיפופוטמים הרעים שראינו בסביבה. גם שם, מסתבר, יש היפופוטם רע אחד לכל טי-רקס. אין סכנה לזברות.
(מה שסיפר לי בני [עצלן-העל] בוקר אחד בדרכנו לגן).

בבל"ת, שנו מומחים לחקר השפה (6)

שימו לב, הוספתי משמאל קישור לבלוג של תמר עילם גינדין, עברית וחיות אחרות. תמר היא דוקטור לבלשנות, כולל פרסית מוקדמת, וגם "אישה שאוהבת להיות בהריון", ולכן היא שימשה אם פונדקאית בהתנדבות - דהיינו, לא תמורת כסף (ייתכן כי בסופו של דבר הייתה העברת כספים, או לפחות תשלום עבור הבדיקות וכו', אבל בניגוד לאמהות פונדקאיות רבות, זו לא הייתה מטרתה). כפי שהיא אומרת, ככל הנראה מצבה הכלכלי היה טוב משל בעלי הביצית והזרע.
לאחרונה היא כותבת גם טור "בלשנות כלכלית" ב- ynet, ואני פשוט נהנה מכתביה. אני שמח שגיליתי את הבלוג הזה אך לפני שבועות מספר.

אריאל הירשפלד, למשל, הוא אורח של חמש ושמונה, למשל (4, 5)

אומרים שכל מבקר ספרות הוא סופר כושל. החלטתי לנסות את התזה ההפוכה - בתוקף היותי סופר כושל, לנסות לבקר ספרות. הזיעה והמאמץ שהשקעתי שכנעו אותי שיש אמת באמירה: צריך להיות לפחות סופר כושל כדי להצליח כמבקר ספרות. ואת זה אני אומר בלי לדעת אם הצלחתי. כל מה שאני יודע הוא שסיימתי את הביקורת הראשונה. בהיותה, כחברותיה הפוטנציאליות העתידיות, כתובה בשפה האנגלית, פתחתי עבורה בלוג נפרד, כאן.