דיקור של מין רדיו בקיבוץ דרומי (11)

מוזרה לי הנהייה האופנתית אחר כל מה שסיני - החל, כמובן, מרפואה סינית ומתורות חיים סיניות, וכלה באוכל סיני, מקלות סיניים ושניים סינים עם כינור גדול. מה כל-כך מיוחד ברפואה הסינית? מה עושה אותה כל-כך טובה?
לא התעצלתי והשלכתי מבט באתרים מסוימים כגון זה. סיכומון קטן: בשנת 1955 הייתה סין במקום ה- 132 מבחינת תוחלת החיים. אחרי מדינות כמו איי שלמה, אלג'יריה, בוצוואנה, קוריאה הצפונית, אוזבקיסטן, ישראל (מקום 29) וכמובן מדינות מערביות - מדינות סקנדינביה פלוס הולנד תופסות את חמשת המקומות הראשונים (נורווגיה ראשונה עם 72.7 שנה), ואחריהן אוסטרליה, ניו-זילנד, שוויץ, בריטניה, קנדה, ארצות הברית (מקום 11). תאמרו "היגיינה"? "מערכת ביוב"? אני לא בטוח שבברוניי, בטרינידד וטובגו, בקירגיזסטן ובמונגוליה, כולן עם תוחלת חיים ממוצעת גבוהה משל סין, מצב הנקיון והאסלות היה טוב משל סין, ובכל מקרה מערכת הרפואה הסינית המופלאה הייתה צריכה להתגבר על מכשולים פעוטים אלו ולהביא לתוחלת חיים של יותר מ- 40 שנה.
נקפוץ 45 שנה קדימה, לשנת 2000, והנה, שכנה לא רחוקה של סין, יפן שמה, קופצת למקום הראשון, עם 80.5, וסין אמנם מתקדמת - הרפואה המערבית הגיעה אליה בסופו של דבר - היא מגיעה למקום ה- 57 המכובד, ועדיין מנוצחת ע"י מדינות עם רפואת אלילים כמו מאוריציוס, סרי-לאנקה, ארמניה וגואם. ישראל, אגב, עולה למקום השמיני.

אבל בואו לא נעצור כאן. תמותת תינוקות (עד גיל שנה) - בשנת 1960 סין במקום ה- 41 עם 150 מיתות לאלף לידות - הרבה יותר מה- 26 בארצות הברית למשל. מה, אין איזו מולקולה ששמים במים ומשאירה להם זכרון שיכול למנוע מיתת תינוקות? ככל הנראה יש משהו כזה, וקוראים לו רפואה מערבית - בשנת 2002 סין עם 30 מיתות לאלף לידות.

אז מה הסיפור? מה עושה את הרפואה הסינית כל-כך מושכת? האם זה בגלל הכשלונות המהדהדים והמתוקשרים של הרפואה המודרנית? הרי על כל כשלון כזה יש אלפי הצלחות לא מתוקשרות. אז מה, זה שוב התקשורת?

כמו פרטנר, כך גם המושב (3, 5)

הנה עשר סיבות, בסדר אקראי, לכך שכדאי לכם לבקר ב"אגם הקסום" בכפר טרומן (ממש ליד איירפורט סיטי):

1. הילדים יכולים להחזיק וללטף ארנבות, אוגרים וקביה
2. הילדים יכולים לרכב על סוסת פוני
3. הילדים יכולים לראות קופים, תוכים ענקיים, טווסים וחיות אחרות
4. הילדים יכולים להנות במתחם של מתנפחים
5. כל זה ב- 25 ש"ח לאדם (בוגר)
6. פתוח בשבת
7. באותו מתחם - מסעדת "קניבל" (Canibal, הטעות במקור, לצערי); אכול כפי יכולתך
8. ארבעה סוגי בשרים (אבל - אין אף תוספת; אבל מי צריך?)
9. שתיה (מיץ תפוזים) חופשית, חומוס חופשי ומעט סלטים חופשי
10. וכל זה ב- 95 ש"ח לאדם; ואם נכנסים גם לפינת החי והמתנפחים, זה כולל את 25 הש"ח (אם הבנתי נכון)

מומלץ, כפי שהבנתם, בעיקר עם ילדים. משק 42, נדמה לי, אבל לא קשה למצוא.
אה, יש שם גם אגם שבו אפשר לעשות סיבוב על סירת פדלים, אבל זו לא באמת סיבה לבקר שם. וסיבה 4 קצת מוצנעת שם למעלה, אבל לפי התגובות של הצוציק כשהיינו שם, זו גולת הכותרת.

דני רובס קורא לדראושה "אברך" (4, 2, 5)

אתה חולה. אתה משרך רגליך בין המיטה למטבח, רק כדי לגלות שאין לך תאבון, אבל גם אין לך כח לשוב למיטה. הדקות נוקפות לאיטן, והנה, בשעת אחר צהרים מאוחרת, אתה מרים את עיניך במקרה לחלון ורואה מכונית מוכרת חונה. נדמה כי שעות חולפות בטרם הדלת נפתחת. טקס פינוי הרכב נמשך דקות ארוכות נוספות, אך לבסוף נשמע צליל הפעלת האזעקה, ושתי דמויות עושות דרכן אל הבנין.
אתה מדדה אל דלת הכניסה, פותח אותה ויוצא בפיג'מה (או תחליף) ונעלי בית אל חדר המדרגות. אתה שומע את השאון מהכניסה לבנין וקורא בשמו של הזאטוט.
כידוע, בניגוד לאוויר, למים ולתווכים אחרים, קול נע במהירות הרבה יותר גדולה מאור בתווך שנקרא "חדר מדרגות"; אתה שומע את החיוך ואת הקריאה "אבא" לפני שאתה רואה אותו, אחרי שהם עוברים את עיקול המדרגות האחרון, ידו בתוך ידה של אמו. ואז אתה רואה אותם, ושניהם מחייכים מאוזן לאוזן.

זהו אושר.