יום שלישי, 7 ביולי 2009

שיר אמריקאי מצץ גף ורש (4, 4)

The Donner Party הייתה קבוצה של משפחות שניסו להגיע לקליפורניה בשנת 1846, בראשית תקופת הבהלה לזהב. בשיאה מנתה הקבוצה 87 אנשים ב- 23 עגלות. בהגיעה לסיירה נבאדה, רכס הרים מושלג במזרח קליפורניה ובנבאדה, היא נלכדה בתוך סופת שלגים שלא אפשרה לה להמשיך. כמות המזון הדרדרה וכל הבקר נשחט, אך לא הספיק לכלכל את כולם. באמצע דצמבר עזבו עשרה גברים וחמש נשים את הקבוצה על נעלי שלג מאולתרות, במטרה להגיע למקום מבטחים ממנו תוכל לצאת משלחת עזרה - במרחק של 150 ק"מ. בדרך מת אדם אחד, והשאר נאלצו להשאירו ולהמשיך בדרכם. ללא מזון ובמזג אוויר אלים ואכזרי, שבעה נוספים מתו. בשלב זה פנו הנותרים לקניבליזם ואכלו את גופות חבריהם. הם המשיכו במסעם ולבסוף הגיעו, שני גברים וחמש נשים, לצדו המערבי של רכס ההרים.

ארבע משלחות הצלה יצאו מקליפורניה לחלץ את הקבוצה. הראשונה מצאה 52 אנשים תשושים ששרדו על עור בקר מבושל. היא העבירה 21 ניצולים לחוף מבטחים, והותירה, לעניות דעתי, 31 אנשים מאד ממורמרים. שבוע לאחר מכן הגיעה המשלחת השניה, ומצאה שחלק מהאנשים התחילו לאכול את המתים. היא הצילה 17 אנשים. חמישה מתו לפני שהגיעה המשלחת השלישית, שהצילה 4 ילדים (!) והותירה חמישה מאחור. המשלחת האחרונה הגיעה ב- 17 באפריל 1847 ומצאה ניצול בודד.

מסתבר שהסיפור המזעזע והמוזר הזה הוא אבן דרך בהיסטוריה האמריקאית, במובן שאותה Donner Party, שבראשה עמד אחד George Donner, זכתה לתהילת עולם בדמות קריאת אתרים ומקומות רבים על שמה - החל מ- Donner Pass, אותו מקום בו נתקעה הקבוצה, וכלה בנקודות ציון שונות בקליפורניה, יוטה ונבאדה - אגם דונר, פסגת דונר, גבעת דונר, מעבר דונר-ריד, פארק לאומי ע"ש דונר ועוד היד נטויה. כל מיני שאלות עולות מתוכו (מדוע לקחו את הילדים רק במשלחת השלישית?), ואפשר רק לדמיין את ההתייחסות לסיפור כזה בהיסטוריה הישראלית.

ורק כדי להשלים את התמונה - בשנת 2003 יצא הספר "Donner Party Cookbook". אמיתי, חפשו באמזון הקרוב למקום מגוריכם.

יום שני, 2 בפברואר 2009

באיזו מפלגה מביעים תמיכה במסגרת ההליך הדמוקרטי? (6)

ועוד עניין בחירות קטן: באתר של ש"ס יש חלון מבזקים שמתגלגל אוטומטית, בדומה ל- ynet. אחד המבזקים מכריז:

"ביבי: אני קורא לכולם הצביעו ש"ס"

אח, כותרות, כותרות. קליק קטן והאמת המרה מתבררת: מדובר ביגאל ביבי, ח"כ לשעבר מטעם המפד"ל ואישיות מרנינה בהחלט. אבל המבזק את שלו השיג.

מה מבקשים פלסטינים שיוצאים לגמלאות? (4, 5)

אחת ולתמיד, ולכל אלה שמפקפקים: אין ביוזמת השלום הערבית הצהרה חד-משמעית על מימוש מלא של זכות השיבה. למתעצלים לחפש ולקרוא, עבדכם הנאמן טרח. את כל היוזמה, שאורכה פחות מעמוד ללא גלילה, ניתן למצוא בקלות ברשת, למשל כאן. הסעיף הרלוונטי, בתרגום חופשי (ההדגשה שלי):
[מועצת הליגה הערבית...קוראת לישראל לאשר/להצהיר על...] השגה של פתרון צודק לבעיית הפליטים הפלסטיניים שעליו יוסכם בתאום עם החלטת האסיפה הכללית של האו"ם מס' 194.

שעליו יוסכם. "To be agreed upon". לא יותר.
הקטע המעניין מתוך החלטה 194 של האו"ם (שהתקבלה, אגב, ב- 11 בדצמבר 1948) - סעיף 11 (שוב, ההדגשה שלי):

[האסיפה הכללית] מחליטה שיש לאפשר לפליטים שרוצים לשוב לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם לעשות כן במועד המוקדם ביותר המעשי, ושישולם פיצוי עבור הרכוש של אלה שבוחרים לא לשוב...

אפשר להניח (אם כי הפאראנוידים יראי האנטישמיות ימצאו גם בזה פגם) שהכוונה ב"לחיות בשלום עם שכניהם" איננה "לזרוק את שכניהם לים" (היא גם לא, אגב, "להפציץ את האמ-אמא של שכניהם"). אני גם לא רואה סיבה עבור ממשלה רווית ליברמניזם להסכים עם הסעיף, שהרי בקלות ניתן להסב את שאלון ה"האם אתה נאמן" ל"האם אתה מוכן לחיות בשלום". ההחלטה גם לא קובעת תאריך יישום מדויק, אלא מותירה את עניין המועד פתוח באמצעות מילת המפתח "practicable".
ההוכחה הניצחת לפוטנציאל האדיר הגלום ביוזמה היא, כמובן, התנגדותם של גורמי טרור, אה, סליחה, פטריוטים נאמנים, ליישומה. מדובר, כמובן, בחמאס ובליכוד, בחזבאללה ובמפלגת "ישראל ביתנו", בג'יהאד האסלאמי ובזה היהודי. הרי, מה תקומה תהיה לאותן מפלגות, איזו תקווה ואיך ילכדו את העם, אם "[מדינות ערב] יתייחסו לסכסוך הערבי-ישראלי כגמור" (סעיף 3a ביוזמה)?