ג. אילן כתב בבלוגו, האמת להמיתה, בין השאר על ענייני רדיו מעצבנים. הנה שלוש נקודות נוספות:
- בעניין המבזקים - לא רק שאין בהם חדשות. השדרן החצוף פונה למרואיין, שעשוי להיות, נניח, שר הביטחון של מדינת ישראל, ומבקש "אנא השאר עמנו עד אחרי המבזק להמשך הראיון". כאילו לשר הביטחון אין מה לעשות אלא להמתין על הקו עד שיסתיים המבזק הקדוש. ולא זו בלבד, אלא שלפעמים לפני או אחרי המבזק יש "מספר הודעות", דהיינו תשדירי שירות (בתחנות מסוימות "אסורות פרסומות", כאילו תשדירי שירות אינם כאלה) או פרומואים לתוכניות אחרות בתחנה. והמרואיין צריך להמתין שגם אלה יסתיימו. איזו עזות מצח! במקום שר הביטחון הייתי טורק את השפופרת.
- אישית מציקה לי חוסר הרשמיות בראיונות. שדרן יקר, אתה מדבר עם שר הרווחה; אל תקרא לו "בוז'י", גם אם זה שם חיבה שהוא רגיל אליו. בראיון איתו בתוקף תפקידו, קרא לו "השר הרצוג". "בוז'י" תקרא לו, אולי, כשתראיין אותו בתוכנית אישית בנעלי בית.
- כשמביאים את דבריו של מישהו חשוב (בעברית) - די בדבריו, אין צורך לחזור עליהם - גם אם שיניתם מילה. בתחנה אחת זה נפוץ במיוחד:
שדרן: "שר הביטחון אמר שפעולת ההשתלטות על הספינה הטורקית הייתה הצלחה מסחררת".
(כאן משדרים הקלטה של שר הביטחון): "פעולת ההשתלטות של חיל הים על הספינה הטורקית היית הצלחה מסחררת ומוצלחת".
או שתאמרו מה הוא אמר, או שתשדרו את ההקלטה שלו. אין צורך בשניהם.
