שיר של מוניקה סקס, או פרשנות מוסלמית לשיר של נעמי שמר? (3, 5)

היא אמרה לי פירה,
עם מחית של דגים,
נשכור לנו מנגל בדרום תל-אביב
ונצלה שיפודים
ונצלה מעורב ובקר
נמצא מסעדה בשרית לא רצינית
וגם נחטוף לביבה,
אולי גם תמצא איזה תות עץ עם קציצה,
לא משהו עמוק, משהו מתוק,
קישוא ממולא,
עם המון מרינדות
והמון לימונים,
הקרוטון יהיה שיפון
כמו שבטטה טעים.


יש מין מאפה, נעשה מהר,
כשאני רוצה לא להתעסק
עם המיץ והכרישה
איך אני עושה כבישה,
דלעת, פטריה,
זאת העגבניה
זה מה שאני צולה,
וככה קרם ברולה.

כולם יסבלו מהפשע לפיו ראש עיר הוא חבר כנסת (4, 8)

לא חשבתי על זה קודם, אבל מסתבר ששינוי החקיקה בעניין הפנסיה שעליו כתבתי בפוסט הזה, טומן בחובו עונש קולקטיבי נוסף. חלק מהשינוי הוא ביטול המסלול ההוני בביטוחי מנהלים, המסלול שבו בגיל פרישה ניתן לקבל סכום כסף חד-פעמי נטול מס (במקום קצבה חודשית). המסלול, כאמור, בוטל, וכעת כל תוכניות פנסיה הן קצבתיות.
העילה לביטול, מסתבר, היא העובדה שהיו אנשים ש"לקחו את הכסף ובזבזו אותו על מתנות לילדים ולנכדים, והגיעו לגיל מבוגר בלי כסף." כך לפחות לפי פרשן כלכלי ששמעתי אתמול בטלוויזיה. אם אכן זו הסיבה, זה עצוב מאד בעיני. זו עוד דוגמא לפטרנליזם הלאומי ולעונש הקולקטיבי שמוטל על כולנו בגלל כמה אנשים שלא מסוגלים לנהל את עצמם ואת כספם. זה פשוט מעצבן.

עיט, למשל, או תרנגול שפוגע בכביש בהולך רגל? (3, 4)

האם שמתם לב לעובדה הבאה? אני בוודאי לא הראשון ש"עולה" על זה, אבל אותי זה מעניין:

יש המון מילים בעברית שקשורות לממלכת החי, שהן בעלות הברה אחת - הרבה יותר מבתחומים אחרים: סוס, דב, פיל, קוף, שור (וגם פר), דג, סול, נץ, בז, כוס, תן, שה, עז, צב, גדי, צבי, ג'וק, כפיר, זבוב.

אינני יודע כמה מילים מתוך הרשימה הזו הומצאו ע"י אליעזר בן-יהודה, או האקדמיה ללשון העברית, וכמה היו חלק מהעברית הקדומה. אני נוטה לחשוב שמילים בעלות הברה אחת הן "חשובות" יותר בקונטקסט שבו הומצאו, ולכן סביר שרובן עתיקות, ובאו לעולם כאשר הלשון הייתה צריכה להתמודד אם סביבה רווית בעלי חיים. אבל, כמובן, הסברה הזו יוצרת בעיות. ראשית, סביר להניח שגם עולם הצומח היה רלוונטי במידה רבה לחיים באותה תקופה, אבל נראה לי שיחסית לכמות המילים שקשורות לעולם זה, יש מעט מילים בנות הברה אחת.
שנית, ובאופן כללי יותר, הסברה הזו מבוססת על קריטריון של "חסכנות" בדיבור - ככל שהמילה נמצאת בשימוש רחב יותר, עליה להיות קצרה יותר. מעניין, אם-כך, למה יש כל-כך הרבה הברות בודדות שאינן מילים - הרי "חסכוני" יותר לדבר בהברות בודדות. כלומר, כאשר מומצאת מילה חדשה - נאמר, "סלק" - מדוע יש צורך בשתי הברות? הסיבה עשויה להיות המבנה מבוסס השורשים של השפה - דהיינו, המילה "סלק" היא שימוש בשורש ס.ל.ק. בבניין קֶטֶל; ואולם, כידוע, שפות, והעברית בפרט, עמוסות ביוצאים מן-הכלל, ואם אכן קריטריון החיסכון היה שריר, ניתן היה לקרוא לאותו ירק "סֶלְק" ("selk"), כיוצא מן-הכלל.
אז אולי החסכון אינו הקריטריון היחיד, או העיקרי, לאורכן של מילים. אם כן, חזרנו לשאלה המקורית: מדוע יש מילים רבות כל-כך בנות הברה אחת בעולם החי?

אגב, יש לי הרגשה, לא מבוססת כלל, שבאנגלית יש, יחסית, הרבה יותר מילים בנות הברה אחת. אולי העברית סתם פלצנית?