יום חמישי, 27 בנובמבר 2008

שיר (טהרלב/הירש) שמספר איך תקעת אצבעות בשקע (4, 4, 5, 4)

במאה ה- 19 חי באנגליה כלכלן בשם William Stanley Jevons שבדק את תפוקת הפחם בארצו במשך מספר עשורים. בשנת 1865 הוא פרסם את ספרו "שאלת הפחם" (The Coal Question), בו הוא הצביע על תופעה שנקראה לאחר מכן על שמו - Jevons' Paradox.
היו אלה Thomas Savery בסוף המאה ה- 17, ואחריו Thomas Newcomen, שהמציאו את מנוע הקיטור המבוסס על פחם. בתחילה היה זה מנוע בזבזני ולא יעיל, ונדרשו למעלה מ- 65 שנה עד שבא James Watt ושיפר לאין-ערוך את יעילות המנוע. פחות פחם נדרש כדי להניע רכבות גדולות יותר, מרחקים ארוכים יותר ובמהירות רבה. הדעה הרווחת הייתה כי עקב התפתחות טכנולוגית זו, כמות הפחם שמופקת באנגליה תרד; והנה מצא Jevons כי בעשורים שמאז אותה התפתחות טכנולוגית, כמות הפחם המופקת רק עלתה, ובצורה משמעותית. כפי שכתב בספרו:

It is wholly a confusion of ideas to suppose that the economical use of fuel is equivalent to a diminished consumption

מאז נחקרה התופעה והובנה כהלכה, ואף קבלה שמות שונים ומשונים - אפקט הריבאונד, Khazzoom-Brookes postulate ואחרים. הנקודה המעניינת היא שיש המשתמשים בה על-מנת להדגים מדוע לא כדאי להשקיע במכוניות היברידיות, נורות יעילות ו"בתים ירוקים". נניח שהחלפתי נורת ליבון בנורה "יעילה". כעת אני חושב: הנורה יעילה, אפשר להשאיר אותה דולקת זמן רב יותר; אולי חסכוני יותר להשאיר אותה דולקת זמן רב מאשר להדליק ולכבות אותה. מעשית, צריכת החשמל שלי עלתה. באופן דומה, אנשים שקונים מכונית היברידית עשויים להרגיש בנוח לנסוע יותר, ואם בכל נסיעה הם חוסכים דלק, הרי שבשורה התחתונה הם מוציאים יותר.

האמת היא שהגעתי לנושא תוך קריאה על "peak oil" (ועל כך בפעם אחרת), והנה דוגמא מוחשית מתוך האתר (הסמי-פרנוידי) http://www.lifeaftertheoilcrash.net: נניח שלראובן חנות מחשבים, וחשבון החשמל החודשי שלו הוא 1000 ש"ח. יום אחד הוא קורא מאמר על הסביבה ועל חשיבות החסכון באנרגיה, ומחליף את כל הנורות בנורות חסכוניות, משפר את הבידוד ודורש מעובדיו ללבוש סוודרים כדי למזער את השימוש במזגן (המממ... נניח שהחנות נמצאת במקום קר). ראובן עושה עבודה טובה ומצליח לשמור על הסביבה ובתוך כך חוסך 50% מהוצאות החשמל: החשבון החודשי הבא הוא רק על סך 500 ש"ח. סביר להניח שמאמציו ישאו פרי גם במישור השיווקי: האופנה כיום היא לקנות בחנויות "ירוקות", ואין ירוקה מחנותו של ראובן.

ובכן מה? השאלה היא מה יעשה ראובן באותם 500 ש"ח שהתפנו לו מחשבון החשמל. שתי חלופות לו. האחת: הוא ישקיע אותם בעסק, למשל - בשיווק נוסף. קונים רבים נוספים יגיעו, המכירות יתפחו ו... כל מחשב שנמכר צורך אנרגיה רבה, הן בייצור, הן בשינוע והן בהפעלה היומיומית. בגלל אותו חסכון פעוט באנרגיה, שווה ערך ל- 500 ש"ח בחודש, תגדל סך צריכת האנרגיה. אפשרות שניה: הוא יפקיד אותם בבנק. ובנקים - פעולתם מבוססת על הלוואות מנופחות, דהיינו, על כל שקל שמופקד מלווה הבנק בין 6 ל- 12 ש"ח (אינני יודע אם המספרים נכונים, אבל אני מניח שהבסיס נכון). כלומר, אותם 500 ש"ח שמופקדים מאפשרים לבנק להלוות בין 3000 ל- 6000 ש"ח - שכמובן ישמשו את הלווים לקניית מוצרים צורכי אנרגיה. בסיכום, החיסכון האישי של ראובן גרם לצריכת אנרגיה כוללת גדולה יותר; שיפור, יעילות והפחתת צריכה במיקרו הביאו להגדלת צריכה במקרו.

מרחיק לכת, מה?

ויקיפדיה מפנה למספר מקורות בנושא: מצד אחד, מאמר בניו-יורק טיימס מ- 1994, שכותרתו "Energy Efficiency Works, and It Saves Money". יש מעט מאד הוכחות, טוען הכותב, שיעילות גבוהה של אנרגיה, שמפחיתה את עלות האנרגיה, הגדילה בצורה משמעותית בשנים האחרונות פעילויות שמנצלות אנרגיה. בית-אב ממוצע באמריקה השתמש ב- 1991 ב- 19% פחות אנרגיה מאשר ב- 1973 (כן, אבל כמה בתי-אב נוספו בשנים אלה?) מצד שני, הוול-סטריט ג'ורנל פרסם מאמר ב- 2001 (Conservation Wastes Energy), בו הוא טוען כי צריכת האנרגיה... עלתה בצורה עיקשת בממוצע של 1.7% בשנה מאז שנות ה- 80 המוקדמות.

ולבסוף, הסרט הזה, שלמרות הדמויות המשעשעות בו, יכול לשמש חומר למחשבה. למי שמתעצל - הסרט לא קצרצר - הוא מדגים את הפרדוקס תוך שימוש בשעות עבודה וימי חופשה, בהשוואה בין ארצות הברית לאירופה. המסקנה שלו, כפי שבולט משם האתר, היא שיש לקצר את כמות שעות העבודה השבועיות, ולהגדיל את מספר ימי (מה ימי - שבועות) החופש השנתיים. נקודה אחת בעייתית היא כיצד מנצלים את החופש הזה; אם כולם טסים יותר (וגורמים לבזבוז דלק וזיהום) ומבלים במרכזי קניות, הרי שלא השגנו כלום. ועל כך בפעם אחרת.