אני בוודאי לא הראשון שאומר את זה, אבל יום כיפור הופך לאחד ה"חגים" המהנים ביותר.
זהו באמת היום המשפחתי ביותר, במובן הגרעיני של המילה. אתה שוהה יום שלם עם הקרובים אליך ביותר. אתה לא "עושה את החג" אצל אלה או אצל ההם - אתה נשאר בבית. מקסימום, אתה הולך ברגל לקרובים.
אתה מבלה עם הילדים בחוץ; אתה יכול לתת לצוציק לרכוב על האופניים מבלי לחשוש מכלי רכב (רק למה אנשים לחוצים לצאת לכביש בדיוק כשמופיע הכוכב השלישי? אי אפשר למשוך את זה עוד קצת?). אגב, אם לא היינו עוברים לשעון חורף היה עוד יותר נחמד - עוד שעת אור ללכת ולרכוב על הכביש. עוד סיבה לדחות את שעון החורף לסוף אוקטובר.
לא צריך להכין ארוחות "סדר" - אוכלים אוכל רגיל. לא מדליקים נרות, לא שולחים משלוח מנות, לא יושבים בסוכה ולא אוכלים מצה, סופגניה, אוזן המן או מאכלי גבינה.
פשוט עינוי נפשות כיפי. גם הצוציק אמר את זה היום לפני שנפרדנו בגן: "אני רוצה עוד יום כיפור".
וסליחה מהמדהימה על שעות השינה...
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה