משיר של "חובבי ציון" נותר צהוב (4, 4)

רוצה מנות, רוצה בננה, יוגלי ורימון,
ומקרוני, עוף וקינמון,
ולא אכפת לי גם מאיך שהן צלויות,
כי מה שבא לי לאכול זה רק מנות.

במועדון מזמין לה פסטה בייגל עם לימון,
אני רוצה שהיא תחמיץ מלפפון,
היא מחייכת ואומרת "בוא לנגוס"
אני קורא למלצרית "תביאי לי כוס"
פתאום קולט בצד ניוקי ובצל,
עם מיונז, ולהפסיד את זה חבל!
תראה איך שהן לאט לאט מטוגנות
עם מיונז אבל בקטע של מנות...

ready for bacon?
are you ready?

תראה בטטה, וביצים קשות,
אני חושב אני צריך פה אנטריקוט,
נראה שעכשיו ברוקולי:
הלילה אף אחת כבר לא תהיה בפי.
נו איפה, איפה יש פחזניה?
יש כנראה בשירותים לחמניה.
אני לא נשאר במועדון כדי להקפיץ,
מזל שאלוהים ברא את כוס המיץ!

חושב על נענע, יוגלי ורימון,
על מקרוני, עוף וקינמון.
ולא אכפת לי גם מאיך שהן צלויות,
כי מה שבא לי לאכול זה רק מנות.
חושב על נענע, יוגלי ורימון,
על מקרוני, עוף וקינמון.
ולא אכפת שזה לא אמיתי...
כי בדמיון שלי כולן בצלחתי!

שופט, מכללה, מדבר ומזימה (10)

שמעתי עכשיו שנשבר שיא העולם בריצת 100 מטרים לגברים. השיא החדש עומד על 9.72 שניות, שיפור של שתי מאיות מהשיא הקודם, והוא הושג בניו יורק, עם רוח גבית (מותרת) של 1.7 מטרים לשניה, ע"י יוסיין (Usain) בולט (אין לי מושג איך מבטאים את השם הפרטי, נחשתי). בולט? Bolt? תעשו לי טובה. וג'יימס פיש הוא אלוף העולם בשחייה (למרות שמארק ברֶסט שבר את השיא בסגנון חזה), ויוסי מטקה הוא אלוף ישראל בטניס. נו באמת.

שיר של מוניקה סקס, או פרשנות מוסלמית לשיר של נעמי שמר? (3, 5)

היא אמרה לי פירה,
עם מחית של דגים,
נשכור לנו מנגל בדרום תל-אביב
ונצלה שיפודים
ונצלה מעורב ובקר
נמצא מסעדה בשרית לא רצינית
וגם נחטוף לביבה,
אולי גם תמצא איזה תות עץ עם קציצה,
לא משהו עמוק, משהו מתוק,
קישוא ממולא,
עם המון מרינדות
והמון לימונים,
הקרוטון יהיה שיפון
כמו שבטטה טעים.


יש מין מאפה, נעשה מהר,
כשאני רוצה לא להתעסק
עם המיץ והכרישה
איך אני עושה כבישה,
דלעת, פטריה,
זאת העגבניה
זה מה שאני צולה,
וככה קרם ברולה.

כולם יסבלו מהפשע לפיו ראש עיר הוא חבר כנסת (4, 8)

לא חשבתי על זה קודם, אבל מסתבר ששינוי החקיקה בעניין הפנסיה שעליו כתבתי בפוסט הזה, טומן בחובו עונש קולקטיבי נוסף. חלק מהשינוי הוא ביטול המסלול ההוני בביטוחי מנהלים, המסלול שבו בגיל פרישה ניתן לקבל סכום כסף חד-פעמי נטול מס (במקום קצבה חודשית). המסלול, כאמור, בוטל, וכעת כל תוכניות פנסיה הן קצבתיות.
העילה לביטול, מסתבר, היא העובדה שהיו אנשים ש"לקחו את הכסף ובזבזו אותו על מתנות לילדים ולנכדים, והגיעו לגיל מבוגר בלי כסף." כך לפחות לפי פרשן כלכלי ששמעתי אתמול בטלוויזיה. אם אכן זו הסיבה, זה עצוב מאד בעיני. זו עוד דוגמא לפטרנליזם הלאומי ולעונש הקולקטיבי שמוטל על כולנו בגלל כמה אנשים שלא מסוגלים לנהל את עצמם ואת כספם. זה פשוט מעצבן.

עיט, למשל, או תרנגול שפוגע בכביש בהולך רגל? (3, 4)

האם שמתם לב לעובדה הבאה? אני בוודאי לא הראשון ש"עולה" על זה, אבל אותי זה מעניין:

יש המון מילים בעברית שקשורות לממלכת החי, שהן בעלות הברה אחת - הרבה יותר מבתחומים אחרים: סוס, דב, פיל, קוף, שור (וגם פר), דג, סול, נץ, בז, כוס, תן, שה, עז, צב, גדי, צבי, ג'וק, כפיר, זבוב.

אינני יודע כמה מילים מתוך הרשימה הזו הומצאו ע"י אליעזר בן-יהודה, או האקדמיה ללשון העברית, וכמה היו חלק מהעברית הקדומה. אני נוטה לחשוב שמילים בעלות הברה אחת הן "חשובות" יותר בקונטקסט שבו הומצאו, ולכן סביר שרובן עתיקות, ובאו לעולם כאשר הלשון הייתה צריכה להתמודד אם סביבה רווית בעלי חיים. אבל, כמובן, הסברה הזו יוצרת בעיות. ראשית, סביר להניח שגם עולם הצומח היה רלוונטי במידה רבה לחיים באותה תקופה, אבל נראה לי שיחסית לכמות המילים שקשורות לעולם זה, יש מעט מילים בנות הברה אחת.
שנית, ובאופן כללי יותר, הסברה הזו מבוססת על קריטריון של "חסכנות" בדיבור - ככל שהמילה נמצאת בשימוש רחב יותר, עליה להיות קצרה יותר. מעניין, אם-כך, למה יש כל-כך הרבה הברות בודדות שאינן מילים - הרי "חסכוני" יותר לדבר בהברות בודדות. כלומר, כאשר מומצאת מילה חדשה - נאמר, "סלק" - מדוע יש צורך בשתי הברות? הסיבה עשויה להיות המבנה מבוסס השורשים של השפה - דהיינו, המילה "סלק" היא שימוש בשורש ס.ל.ק. בבניין קֶטֶל; ואולם, כידוע, שפות, והעברית בפרט, עמוסות ביוצאים מן-הכלל, ואם אכן קריטריון החיסכון היה שריר, ניתן היה לקרוא לאותו ירק "סֶלְק" ("selk"), כיוצא מן-הכלל.
אז אולי החסכון אינו הקריטריון היחיד, או העיקרי, לאורכן של מילים. אם כן, חזרנו לשאלה המקורית: מדוע יש מילים רבות כל-כך בנות הברה אחת בעולם החי?

אגב, יש לי הרגשה, לא מבוססת כלל, שבאנגלית יש, יחסית, הרבה יותר מילים בנות הברה אחת. אולי העברית סתם פלצנית?

מוציא חלקי משחק מהתחרות ומנקה אותם (4, 4)

מדיח כלים - איזה מכשיר שימושי. חוסך שעות של עמידה ליד הכיור; מאבק בעשרות צלחות, כוסות, מזלגות, סכינים וכיוצא באלה; חוסך סבון כלים ומים (אמנם על חשבון חשמל); בקצרה - מכשיר נהדר.

אז למה, לכל הרוחות, אני צריך לשטוף את הכלים לפני שאני מכניס אותם למדיח? משל למה הדבר דומה?

• אתה רוצה לחשב כמה זה 27 כפול 45 במחשבון, אבל כדי שהמחשבון יוכל לבצע את החישוב המסובך, עליך לחשב עבורו תחילה את המכפלות 7x4, 7x5, 2x4 ו- 2x5.
• את נכנסת למכונית, אולם טרם התנעתה את צריכה לדווש מספר שניות דרך חור ברצפת הרכב (דמיינו "פרד פלינסטון").
• אתה מעוניין לאפות עוגה. אתה מכין את הבלילה והמילוי, שופך הכל לתוך תבנית אפייה משומנת ומחמם את התנור ל- 200 מעלות. חצי דקה טרם כניסת העוגה לתנור, אתה מדליק נר קטן, מהנרות הקטנים שמקבלים בערכות להדלקת נרות שבת ביום שישי ברחובות מסוימים בירושלים, ומחזיק את התבנית מעל הלהבה. התבנית הרי לא יכולה להיכנס ללא חימום מקדים לתנור.
• את ניגשת לצחצח שיניים. טרם הצחצוח במברשת הרגילה, על שינייך לעבור נקיון מקדים ע"י מברשת קטנה.
• אתה מעוניין לקבל שירות ממשרד ממשלתי. אתה ניגש לפקיד אבל דקה לפני אתה ממלא עשרות טפסים שמקצרים את משך העבודה שלו (הממממ....)

אתם מבינים את הרעיון. איזה תכנון לקוי, איזה באג בדיזיין, איזו אווילות - וזה, כמובן, לא הגרוע ביותר. הגרוע ביותר הוא שהאנושות, אם אפשר לקרוא לה כך, מקבלת את זה בשוויון נפש! מובן, חייבים לשטוף את הכלי לפני שמכניסים אותו למדיח, הרי המדיח לא מסוגל לטפל בלכלוכים גדולים/קשים/שומניים/חומציים/טעימים/דוחים. סליחה? אז שמי שמתכנן מדיחי כלים, שיתכנן אותו יותר טוב, כך שיוכל לטפל בכל הלכלוכים. זה תפקידו. אם אני עומד ושוטף את הכלי, בשביל מה אני צריך מדיח?

גמלה בחנות לאמצעי תאורה (מחידושי המחבר) (5)

בינואר השנה נכנס לתוקף הסכם "פנסיה לכל עובד", שאמור לאפשר לכל עובד במדינה, כולל מלצרים, עוזרות בית, מטפלות ומאבטחים, לקבל פנסיה בגיל הפרישה. זהו צעד חברתי חשוב ואף הכרחי - בתנאי שמילת המפתח היא "לאפשר".

במסגרת "שעת חברה" בעבודה קבלנו הרצאה קצרה על הנושא, ומתברר שהמילה הנכונה היא "לחייב". נניח שאני מעסיק גנן; אם אני מעסיק אותו מעבר לתקופה מינימלית כלשהי, שקבועה בהסכם, עלי להפריש לו כספים לפנסיה. עד כאן - טוב ויפה. אלא מאי? הגנן לא יכול לסרב. יתרה מזו, הוא חייב להפריש מכספיו שלו לאותה קרן פנסיה, בין אם הוא רוצה בכך ובין אם לאו. מובן שהגנן יטיל את ההפרשה עלי כמעסיק - דהיינו, מחיר העסקתו יעלה. אבל זה לא העניין. הסכומים הם קטנים - אחוזים בודדים שמספרם אמור לעלות בשנים הקרובות; בכל מקרה, על שכר של כ- 500 ש"ח בחודש (למשל, בייביסיטר לכמה שעות מדי כמה ימים), מדובר בעשרות בודדות של שקלים ואולי אף פחות.

הנושא הוא עקרוני: האם מותר למדינה להכריח אדם לנהל את כספיו בצורה כלשהי? דהיינו, האם מותר למדינה לומר, "מתוך המשכורת שלך, עליך לחסוך כך וכך?"


לעונים "הן", השלב הבא יכול להיות זה: יצא חוק שאוסר על הימורים בלוטוטו למיניהם ביותר מ- 10% מהשכר. הרי אנשים שמהמרים בסכומים גדולים יותר מהווים נטל על המדינה. אבל למה לעצור כאן? בואו נחליט, כפי שמייעצים כלכלני משפחה, שאסור להוציא יותר משליש השכר על דיור. לעומת זאת, יש להוציא לפחות רבע מהשכר על חינוך, כולל תשלומים למוסדות חינוך (כולל חינוך על-יסודי, כמובן), ציוד, הסעות וכן הלאה. יודעים מה? למה שלא נקבע בדיוק לאן הולך הכסף - אילו ספרים לקנות, לאיזה גן לשלוח את הילד ואולי גם איזה מזון לקנות, כי הרי אם האדם הפשוט יקנה מזון מזיק, סביר להניח שבגיל מבוגר הוא יחלה ויזדקק לסיוע מהמדינה.


הפטרנליזם הבוטה שבא כאן לידי ביטוי הוא חלק מאותו הלך רוח, לפיו "אנחנו יודעים יותר טוב ממך". אנחנו, עורכי העיתון, יודעים הכי טוב מה אתה אוהב ולכן זה מה שנפרסם. אנחנו, קברניטי הערוצים המסחריים, יודעים מה מסעודה משדרות אוהבת, והרי כולכם מסעודה משדרות, ולכן אנחנו נחליט מה לשדר. אנחנו, רבנים ופקידי דת, יודעים טוב יותר מה המשמעות של "להיות יהודי", ולכן אנחנו נקבע את הקריטריונים לכך, ואנחנו גם נקבע את הסטטוס קוו.


בסופו של דבר, אותם גננים ומלצרים הם אנשים בוגרים, ויש להם היכולת להחליט בעצמם איך לנהל את כספם. רוצים פנסיה? בבקשה; המעסיק חייב להפריש לכם כספים, ובצדק. אין על-כך בכלל ויכוח. לא רוצים? בבקשה, קחו את אותה תוספת קטנה מהמעסיק ועשו בה כרצונכם. יתרה מזו, אני בתור מעסיק יכול להציע לכם משכורת גבוהה יותר אם תוותרו על הפנסיה - וזכותכם לקבל זאת. בתנאי, כמובן, שבתור אנשים בוגרים אתם גם מבינים, שבגיל מאוחר לא תוכלו לבוא בטענות לאיש מלבד לעצמכם על כך שאין לכם ממה לחיות.


שני דברים נוספים מעיבים על העניין: האחד הוא מודעות. בן עשרים שרק משתחרר מהצבא, ואפילו בן שלושים שכבר עובד כמה שנים, כלל לא מודעים לצורך לחסוך לפנסיה. לכל היותר הם חושבים ש"כדאי לחסוך ליום גשום". פעמים רבות היום הגשום מגיע בצורת רצון עז לנפוש בתאילנד, או לרכוש מכונית גדולה יותר, והופ - הלכו החסכונות.

הדבר השני שחסר הוא פשטות. לכאורה, פתיחת קרן פנסיה לעובד כוללת חתימה על מספר מסמכים ופיקסוסם - ותו לא. את זאת עוד נראה. אבל באיזו קרן פנסיה לפתוח תוכנית? באיזה מסלול? עם אילו אפיקי השקעה? טוב, אם התשובות לכל השאלות הללו היו פשוטות, מקצועות כגון סוכני ביטוח ויועצי מס היו מתרוקנים מתוכן ונעלמים. המממ... אני מריח קונספירציה.