לא חשבתי על זה קודם, אבל מסתבר ששינוי החקיקה בעניין הפנסיה שעליו כתבתי בפוסט הזה, טומן בחובו עונש קולקטיבי נוסף. חלק מהשינוי הוא ביטול המסלול ההוני בביטוחי מנהלים, המסלול שבו בגיל פרישה ניתן לקבל סכום כסף חד-פעמי נטול מס (במקום קצבה חודשית). המסלול, כאמור, בוטל, וכעת כל תוכניות פנסיה הן קצבתיות.
העילה לביטול, מסתבר, היא העובדה שהיו אנשים ש"לקחו את הכסף ובזבזו אותו על מתנות לילדים ולנכדים, והגיעו לגיל מבוגר בלי כסף." כך לפחות לפי פרשן כלכלי ששמעתי אתמול בטלוויזיה. אם אכן זו הסיבה, זה עצוב מאד בעיני. זו עוד דוגמא לפטרנליזם הלאומי ולעונש הקולקטיבי שמוטל על כולנו בגלל כמה אנשים שלא מסוגלים לנהל את עצמם ואת כספם. זה פשוט מעצבן.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
2 תגובות:
רק בכדי להעמיד את הדברים על דיוקם, הממשלה החליטה כי על האדם להשאיר לעצמו סכום שיאפשר קבלת קצבה חודשית של לפחות 3850 ש"ח לחודש שיחד עם דמי הביטוח הלאומי יכול לספק "קיום בכבוד". את שאר הסכום האדם יכול לשחרר כסכום חד פעמי. אמנם נכון כי הקולקטיב כפוף לחוק שנחקק על מנת להגן על חלקו, אולם לדעתי אין מדובר בחלק מבוטל מהציבור ואני חושבת שלאור התמונות הנוראיות של אנשים הרעבים ללחם, של תרומות על ימין ועל שמאל, ל שנור לאומי גאה, זה הרע במיעוטו!!!
אנשים רעבים ללחם יהיו גם אחרי התיקונים. אחת הבעיות הייתה, שלא הייתה לאנשים פנסיה כלל, ואת זה תיקנה הממשלה ויפה עשתה, כשחייבה מעבידים להפריש כספים לפנסיה לכל עובד (בכפוף להסתייגות הקודמת שלי). השאלה היא למה היא מתערבת במה אנשים עושים עם הכסף? הרי גם עם קצבה כזו יכול אדם להוציא כסף רב על מתנות לילדים, לקחת הלוואות גדולות ולעשות שטויות אחרות. עד כמה אנחנו יכולים להציל אנשים מעצמם?
הוסף רשומת תגובה