היינו בהיכל, ומה אגיד? אין לי מילים. חוויה בלתי-נשכחת.
מי שלא קופץ צהוב
מי שלא קופץ צהוב,
מי שלא קופץ צהוב,
מי שלא קופץ צהוב!
זה התחיל בשוטרים. פנינו ימינה בלה-גארדיה; יש שם נתיב אחד שפונה ימינה ועמדנו בו דקות ארוכות. מובן שהיו מכוניות רבות שניסו להידחף מהנתיב השמאלי. הופתענו לגלות שכל כ- 20 מטרים עומד שוטר ולא מאפשר זאת. זה היה הסימן הראשון.
ההפתעה הבאה היתה החניה. לא ציפינו לכזה סדר וארגון; היינו מוכנים ללילה של חיפושים אחרי מקום פנוי, או לחילופין לתשלום קנס. אבל לא - היו הרבה סדרנים, שילמנו 15 ש"ח ברצון ונמצאה לנו חניה במהירות, למרות ששמענו כבר בגל"ץ את הצגת השחקנים. קנינו שני צעיפים (20 ש"ח איץ'), חלפנו על פני "סקייטפארק גלית", רחבת סקייטבורד עם בורות משופעים שהייתי מפחד לזחול בהם, אבל ילדים בגובה חיטה גלשו בתוכם באומנות, ונכנסו דרך שער 5.
כשהגענו למקומות, בשער 12, הם כבר הובילו 4-0, אבל ההרגשה הפשיסטית-משהו של להיות חלק מ- 5000 איש עם מטרה ברורה אחת השתלטה באופן מיידי.
מכבי שלום,
מכבי שלום,
איך זה לראות
את נוקיה אדום?
אני חייב לומר שלא התלהבתי מכל השירים, בייחוד "שמעון תתאבד כבר" או משהו כזה. אני חייב להוסיף שגם לא קלטתי את כל המילים, וחלק ממה שקלטתי לא הבנתי ("הפטיש, המגל והאינטרנציונל...?" לקבוצה יש תקציב של כמה מיליוני שקלים). אבל שירי האהדה, בתוספת הבלונים הענקיים, הדגלים (שהסתירו לפעמים) והמתפללים הפכו את החוויה ליוצאת דופן. קשה לתאר את השמחה שזורמת בגוף כשהם לוקחים פסק זמן, ברבע הרביעי, כשההפרש מצטמצם פלאים, כשכבר יש תחושה של מהפך- למרות שלכולם ברור שנגיע לדלי ונבעט בו, כמאמר הקלישאה. וכשאנו עולים ליתרון שלוש והכדור בידי הבלוטות'טל, שקלע שלשה נוראית דקה קודם לכן, הרי ברור שהוא יקלע, ותהיה הארכה, ואז מה עם הלפרין, כספי ומוריס יצאו ב- 5 עבירות; אנחנו לא ננצח את מכבי בהארכה. וויצ'יץ' שוב יעשה עבירה בלתי ספורטיבית שבקושי תישרק כעבירה רגילה, ומי שלא יעמוד על הקו - יפתח תסמונת הנטינגטון רגעית.
ג'יימי ארנולד
ג'יימי ארנולד
ג'יימי ארנולד
ג'יימי ארנולד
אבל בשורה התחתונה, דרור חג'ג'.
כשיצאנו נתקלנו בחבורת ילדים מאותגרי חינוך ספורטיבי (דהיינו כחולים-צהובים), הגדול בהם לא ראה יותר מי"ג אביבים, שהתקהלו סביבנו עם נהמות כגון "אתם אוהדים את הקבוצה הלא נכונה", "קבוצת לוזרים" ו"או או או" (טוב, זאת השלמה שלי). השיא היתה ילדה בשא"שית שרטנה "הוצאתם את העונג מהגביע". כך במקור.
ואפילו לא היה פקק ביציאה, ונסענו עם הצעיפים מתנפנפים מהחלון (עובדה שזיכתה אותנו בצפצופים של מכוניות דומות). והקטנצ'יק ישן בפעם הראשונה לילה שלם בלי אמא ואבא - וישן טוב.
לילה מושלם.
2 תגובות:
המשחק היה מדהים, אבל מעבר לשמחה הבלתי ניתנת לתאור של נצחון, על מכבי, בנוקיה, ולהחזיק גביע פעם שניה ברציפות (!) היה פשוט כיף להיות חלק מקהל אוהדים כל כך מדהים, אותו גם נשיאנו פרס הלל תוך כדי המשחק!!
רק להבהיר שהקטנצ'יק ישן אצל סבא/סבתא וכמובן לא נשאר לבד והעוברה נהנתה ועודדה מהבטן (את הקבוצה האדומה כמובן).
קצת חששתי מהיציאה מההיכל, שמא קבוצות מכביסטים מדוכדכים יתנכלו לאדומים כמותינו אך התבדיתי. לא היו כמעט צהובים כחולים בחוץ, (טוב כולם כמעט עזבו עם סיום המשחק) ומי שהיו היו משעשעים (עיינו ערך הדרדקים הקטנים).
כשחזרנו עברנו דרך הקטנצ'יק אצל סביו - וכשנוכחנו שהוא ישן בשלווה מלאכית נסענו הביתה והספקנו לשמוע את השיירה של האוהדים שליוותה את הקבוצה נוסעת בפצופי שמחה בכביש ירושלים תל אביב...
אני מאושרת ומופתעת להודות לשוטרים שכיוונו את התנועה ומנעו מאותם נדחפים להכנס נתיב הימני וכן שעצרו את התנועה סמוך להיכל ונתנו לתנועה לזרום גם בניגוד לחוקי התנועה על מנת להקל על הלחץ!
לילה בלתי נשכח!
הפטיש, המגל והאינטרנציונל
החולצה האדומה
השנאה למנורה
הוסף רשומת תגובה